ג'אז, פשע וזוהר - ביקורת על מחזמר אייקוני

אני אתחיל בהצהרה כנה. הפעם האחרונה שראיתי את המחזמר 'שיקגו' הייתה במסגרת הטור העולמי שהגיע להיכל התרבות בתל אביב, בכיכובה של שירי מימון. עד אז לאורך השנים המחזמר הזה מעט התפספס לי ואני חייבת להגיד שגם אז זה לא תפס אותי כמו שזה היה יכול או כמו שציפיתי. בזמנו לא יכולתי לשים את האצבע על הסיבה המדויקת..

אז כששמעתי שהמחזמר הוותיק זוכה לחיים חדשים, בהפקת התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי, לא קפצתי מהכסא. אפילו התמהמתי ורכשתי כרטיסים להופעה האחרון בסשן ההצגות הראשון במשכן לאומנויות הבמה. אבל, איזו חוויה מתקנת עברתי, מהרגע הראשון מצאתי את עצמי יושבת, עם חיוך מאוזן לאוזן. מדקלמת את השירים שאני מכירה בעל פה, אבל פתאום הם מקבלים נוכחות בימתית שלא חוויתי בעבר. מכל הלב אני יכולה להגיד שאני פשוט לא יכולה למצוא פגם בשום דבר בהפקה המופלאה הזו. המוזיקה, התלבושות, התפאורה, הכראוגרפיה, השירה (וואו – השירה!).

אני בטוחה שאתם לא צריכים שום הקדמה לסיפור, אבל הנה היא בקצרה: המחזמר שעלה לראשונה בברודוויי לפני 50 שנה, הפך לאחד ממחזות הזמר האהובים בכל הזמנים. מבוסס על מחזה משנת 1926, שנכתב על ידי העיתונאית מורין דאלאס ווטקינס,הסיפור עוקב אחרי סיפורן של רוקסי הארט וולמה קלי, שתי רוצחות שמזהות את הדמיון בין עסקי השעשועים לסיקור הפלילים בשיקגו ומבינות שהסיכוי שלהן להימנע מחבל התלייה כרוך בדעת הקהל ובמניפולציה על הנראטיב התקשורתי.

המחזמר משמש כסאטירה חריפה על תרבות הסלבריטאות, התקשורת הצהובה ושיטת המשפט האמריקאית. המוזיקה של ג'ון קנדר והמילים של פרד אב יוצרות אווירה סוחפת של מועדוני ג'אז אפלים וקברט, והכוריאוגרפיה של בוב פוסי, עם תנועות חדות, סקסיות ומינימליסטיות, הפכה לסמל מסחרי של המחזמר. המחזמר עלה לראשונה בברודוויי בשנת 1975, אך זכה להצלחה מסחררת בחידוש משנת 1996, שעדיין רץ עד היום והוא בעצם המחזמר האמריקאי הוותיק ביותר בהיסטוריה של ברודוויי והווסט אנד.

בשנת 2002 יצא סרט קולנוע מצליח בכיכובם של רנה זלווגר, קתרין זיטה-ג'ונס וריצ'רד גיר, שזכה בשישה פרסי אוסקר.

תמיד יש לי חשש כשהפקה לוקחת כל כך הרבה שמות גדולים ומוכרים שזה יהיה גימיק שיווקי ולא מעבר. אבל ההפקה הישראלית שהחלה את מופעיה במשכן לאומנויות הבמה העלימה את כל החששות האלו על הנאמבר הראשון. היא ברמה כל כך גבוהה וכל אחד מהנוכחים על הבמה היה מבריק, עם תפקיד שנתפר לו כמו כפפה ליד!

רונה לי שמעון מבריקה בתפקיד ולמה קלי, עם יכולות ווקלאיות שהשאירו אותי המומה! אני כל כך שמחה שהצלחתי לתפוס את המופע האחרון שלה (לבינתיים..). רוני דלומי כבר שנים היא אחת הנשים הורסטיליות ביותר בתאטרון הישראלי, עם חוש קומי מבריק היא מביאה רוח חדשה ומרעננת לתפקיד של רוקסי הארט. רן דנקר מרגיש שנולד עבור התפקיד של בילי פלין והוא טורף את הבמה עם כמויות של כריזמה וכישרון. מירי מסיקה שהקול שלה חודר ישר ללב בתפקיד מאמא מורטון. ואנה אהרונוב שנותנת את הטון ומציבה רף חדש של כישרון ריקוד לכל ההפקה.

כל האנסמבל היה מצויין! הכראוגרפיה המדויקת והנאמנה למקור, הרימה את המופע לגבהים חדשים. התזמורת על הבמה היתה תוספת נהדרת, אני תמיד שמחה שנותנים לנגנים המוכשרים את הבמה שראוייה להם ולא כולאים אותם מוסתרים בצד.

לא הורדתי לרגע את החיוך מהפנים או את המבט מהבמה, ההפקה הזו היא דוגמא לעוצמה שיש בתאטרון ועד כמה תרבות מחזות הזמר בארץ יכולה להגיע רחוק!

שיקגו 2025- הפקה מבריקה, שמצליחה להחיות את הקלאסיקה האייקונית בפרשנות ישראלית מרעננת

התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי

בימוי: אלדר גוהר גרויסמן

תרגום: אהוד מנור

ניהול מוסיקלי: ליאור רונן

כוריאוגרפיה: מיכל שי

למי המחזמר מיועד?

·        זהו מופע שמתאים במיוחד למי שמחפש ערב של בידור סוחף ומרגש, עם נגיעות של סאטירה חברתית.

·        המופע הזה מיועד לכל מי שאוהב תיאטרון איכותי, עם מוזיקה מעולה, כוריאוגרפיה מדהימה וסיפור מרתק.

למי פחות מתאים?

·        למי שמחפש בידור קליל ופשוט, או למי שרגיש לנושאים של פשע וסאטירה חברתית.

·        לא מתאים לילדים צעירים

·        מי שלא מתחבר למוזיקת ג'אז או לסיפורים עם נופך סאטירי, עלול להתקשות להתחבר ל'שיקגו'.