חגיגה ליצירה הישראלית- הצגת ה100 של המחזמר 'הסוף'

חשוב לי להתחיל ולהגיד מראש, לא תמצאו בטקסט הזה ולו מילה אחת של ביקורת על המחזמר 'הסוף', לא אספר כאן את עלילת ההצגה וגם לא את ההתרשמות הכללית שלי ממנה. קודם כל כי קשה לי להאמין שמישהו מהקוראים כאן עוד לא ראה אותה ובעיקר כי הערב אותו חוויתי השבוע בתאטרון הצוותא לא דומה בשום צורה לערב שגרתי במחזמר הסוף, ואיזו ברת מזל אני שזכיתי לחוות את זה.

 לא פעם ולא פעמיים יצא לי להיתקל בפרסומים על מופעים מיוחדים אי שם מעבר לים, הופעות ספציפיות לקהל המעריצים האדוק של הצגה כלשהי, שלערב קסום אחד זוכים להגיע למופע ששובר את כל הגבולות בין הבמה לקהל. פעם אחת הייתי באירוע כזה, ערב קריוקי עם קאסט המחזמר "מלצרית" בברודווי. אין דרך באמת לתאר את ההרגשה הזאת, את תחושת השייכות והאחווה. אתה וכל מי שסביבך חולקים אהבה אחת שאי אפשר להסביר אותה במילים וזר באמת לא יבין. השבוע, לראשונה בחיי הרגשתי את אותה התחושה פה בארץ.

300 ומשהו איש (ואישה..), כולם קהל חוזר שראה כבר את ההצגה לפחות פעם אחת. הגיעו לבושים בשחור ולבן (כיאה לדרס קוד) אל אולם צוותא 1 שעבור כולנו מהווה את הבית לאחת ההפקות העצמאיות הטובות שעלו כאן בשנים האחרונות- ההפקה של המחזמר 'הסוף'. עכשיו נכון, זה כבר ידוע ודי צפוי שכשהפקה מגיעה לנקודת ציון כלשהו היא מפתיעה את הקהל באיזו הפתעה לא שגרתית. ועדיין, עם כל הבילד אפ שהיה מראש, שום דבר לא הכין אותי לערב שהיה לפני.

זה התחיל עם מצגת שכללה את המילים לכל השירים במחזמר (למי שחלילה לא מכיר או מתבלבל פה ושם) וכמובן איך לא שולבו בה בדיחות והפעלות לקהל. המשיך בחידון נושא פרסים לצופים נבחרים מהקהל בהנחיית רפאל המופלא (תגידו מה שתגידו הנערה שהגיעה למקום הרביעי היא המנצחת האמיתית של התחרות). ההפתעות לא הפסיקו להגיע מכל פינה מהשנייה שההצגה התחילה, הפאה של אבי שהתחלפה בלי הפסקה ושאני בספק אם הוא עצמו ידע מה הוא עומד לקבל, הדאבל של ג'וי ודנה שכלל גם רגעים בלתי נשכחים של שתיהן ביחד (מה שבעיקר גם לי לתהות למה לא היה גם דאבל של עידן ומיכאל) והאורחים המפתיעים שכמעט יצרו איחוד מלא של קאסט הפיג'מות.

לאף אחד לא שינה שלא היתה סצנה אחת שעברה בצורה חלקה, כולנו הרי שוחים בחומר, ולרגעים לא היה ברור מי מתרגש יותר מכל הסיטואציה הקהל הנלהב או השחקנים שעמדו במשך כמעט 3 וחצי שעות עם עיניים בורקות (ספק מדמעות ספק מעייפות). אבל לאף אחד לא היה אכפת, הערב הזה היה מצד אחד כל כך ישראלי ומצד שני הצליח לייבא לחווית התאטרון המקומית שלנו ניחוח בינלאומי ברמת החשיבה על הפרטים, היצירתיות וההשקעה.

אז מה כבר נשאר להגיד, שרק ימשיכו ככה כי הם עושים פשוט עבודה מעולה, ונתראה במופע ה200 :)